ריסמפלינג באבלטון הוא אחת הדרכים החזקות ביותר לייצר סאונד אישי שלא קיים באף חבילת סמפלים. במקום לחפש את הצליל הבא בחוץ, אתם מקליטים את מה שכבר מתנגן אצלכם בפרויקט, חוזרים אליו כאל קובץ אודיו, חותכים ממנו את הרגעים הכי מעניינים ומעבדים אותם הלאה. במדריך הזה נעבור על שלוש גישות מעשיות לריסמפלינג: הקלטת תו בס ארוך ועיבוד יצירתי ממנו, מוטציות סאונד מתוך המאסטר לופ, ותפיסת Happy Mistakes מתוך הקלטה ניסיונית שלמה.
למה ריסמפלינג ולא עוד סמפל מהחבילה
ההיגיון מאחורי ריסמפלינג הוא שכל סאונד שכבר עבר בטראק שלכם נושא את הצבע, הטמפו והאופי של הפרויקט. כשאתם בונים ממנו חומר חדש, התוצאה נשמעת קשורה ואורגנית לשאר הטראק במקום להרגיש מודבקת מבחוץ. הכלל הוא פשוט: לא להשתמש בסמפלים מחבילה כמו שהם, אלא תמיד לעצב ולהפוך לסאונד ייחודי. כל הקלטה ניסיונית הופכת לבנק סאונד פרטי לשימוש עתידי, וכך נוצר אינסוף חומר שאף אחד אחר לא משתמש בו.
הקלטת תו בס ארוך וכרייה ממנו
הגישה הראשונה מתחילה מהקלטה ארוכה אחת. מנגנים תו בס יחיד למשך שלוש עד ארבע דקות, ותוך כדי הנגינה משחקים עם המון מניפולציות: פילטר, מודולציה, distortion, כל מה שמייצר שינוי צבע לאורך הזמן. המטרה היא לקבל הקלטה עשירה שכל שנייה בה נשמעת אחרת.
אחרי ההקלטה שומרים את התו המדויק ואת הטמפו שהיו בזמן הנגינה, כדי שאפשר יהיה לחזור לאותו הקשר.
ממפים את כפתור ה-Start של הלופ לKnob מידי, וכך אפשר לגלול ולנגן חלקים שונים של ההקלטה הארוכה בקלות וללא עכבר.
מסמנים חתיכה קצרה שנשמעה מגניבה ולוקחים רק אותה אל תוך הטראק. שאר ההקלטה הארוכה נשארת לרעיונות הבאים.
מוטציות סאונד מתוך המאסטר לופ
הגישה השניה לוקחת סאונד שכבר חי בטראק, למשל בייסליין, ומייצרת ממנו וריאציות חדשות. התהליך מבטיח שהחומר החדש יישמע שייך ואורגני, כי הוא נולד מתוך אותו DNA.
מקליטים את הסאונד הקיים לערוץ חדש בריסמפלינג, ואז זורקים את האודיו לתוך Simpler או Sampler.
מחפשים נקודת לופ מגניבה ומנגנים תווים שונים כדי לייצר מלודיות חדשות מאותו חומר.
מוסיפים Pitch Bend, Pitch Envelope, OTT וסטורציה כדי לדחוף את הטקסטורה רחוק מהמקור.
כדי להזיז את נקודת ההתחלה לאורך הטראק - עוברים ל-Sampler (שבו ה-Start ניתן למודולציה) ומחברים אליו LFO או Envelope, או לחלופין שמים את הסימפלר ב-Rack ממפים את ה-Start ל-Macro וכותבים אוטומציה על המאקרו.
Happy Mistakes מתוך הקלטה ניסיונית
הגישה האחרונה היא הכי משוחררת. אחרי סשן הקלטה ניסיוני, שבו פשוט שיחקתם עם פלאגינים ופרמטרים, מייבאים את קובץ האודיו שנוצר בחזרה לתוך אבלטון. עושים לופ על כל ההקלטה ומקשיבים שוב ושוב כדי לצוד רגעים מעניינים: גרובים, טקסטורות וטעויות נחמדות שלא תכננתם.
כשמוצאים רגע כזה, חותכים ממנו חתיכה קטנה ומשתיקים את שאר הערוץ. את הטקסטורה שנמצאה אפשר להכניס לטראק כרצועת אודיו רגילה ולהמשיך לעבד אותה עם ריברב, ריוורס וכל מה שמתאים. ככה כל סשן ניסיוני הופך למקור של אינסוף חומר, ולא לעוד נסיון שנמחק בסוף היום.
כל הגישות האלה הופכות את אבלטון למכרה סאונד בלתי נדלה. ככל שתרגילו את האוזן לזהות את הרגעים הקטנים ולשמר אותם, כך הטראקים שלכם יישמעו יותר אישיים, יותר אורגניים ופחות תלויים בחבילות מוכנות שכולם משתמשים בהן.